Yaron Benyamini

גרנד מאסטר ירון בנימיני

קונג פו   טאי צ'י   צ'י קונג

העצמה אישית והתפתחות רוחנית באמצעות אומנויות לחימה

  לפרטים חייגו עכשיו: 050-7626-419   סדנאות\קורסים: 054-719-8552
Logo

שמונה טכניקות הנשימה


 

שמונה צורות הנשימה בדיסציפלינות הצ'י קונג והטאי צ'י




לנשימה, בתפיסה הסינית, דגש רחב ומעמיק בתפקוד האדם, בריאותו והפעלת הצ'י הזורם בו ובסביבתו. תפיסה זו שהינה "תפיסה הוליסטית" רואה בפרט ובעולם הסובב אותו מערכת שלמה המורכבת מהפן הפיזי ומהפן הרוחני-אנרגטי. לפי האמונה הסינית, הנשימה קשורה קשר הדוק עם הצ'י (נשמת החיים), או האנרגיה הזורמת בנו, והיא שימשה במקור כמונח המתאר אלמנט שכמעט אינו מורגש, כמעט אינו חומרי, אשר מסוגל "לבצע עבודה". עם השנים התגלגלה המילה נשימה לתאור אספקט המכוון את הצ'י ומזיז אותו, כמו אויר או אדי קיטור, בתוכנו ובסביבתנו.

לפיכך, הנשימה מקבלת מקום מרכזי לאלה מאיתנו המבקשים לפתח את העוצמה הפנימית שבנו, אם ללחימה א לבריאות וחיוניות בחיים. בהתאם לתפיסה הנ"ל מחלה, חולשה או אלרגיה הינם מצבים בהם נוצרות חסימות אנרגטיות בערוצי זרימת הצ'י בגוף. במקרים רבים, נוספת למצב זה חולשה של איבר פנימי אחד או יותר, המאפשרת את החסימה האנרגטית. לדוגמא, אלרגיה על רקע נפשי תלווה בחולשה של הלב (יסוד האש). לעומת זאת, אלרגיה על רקע תזונתי תלווה בד"כ בחולשה של הטחול והקיבה (יסוד האדמה), ואילו ההשפעה הסביבתית תעמיק ותחמיר באם תהיה חולשה של הריאות (יסוד המתכת). טכניקות הנשימה עשויות לשפר את זרימת הצ'י לאיברים, לחזקם ולפתוח את החסימות. הבנה מעמיקה של טכניקות הנשימה יבהיר את הקשר שלהן לריכוז, רגיעה והכוונה מיטבית של צ'י (עוצמה), כמו גם יעניק אפשרות מימוש עוצמה עבור אלו המכירים את תרגילי הצ'י קונג והטאי צ'י או טכניקות לחימה פנימיות אחרות הנתמכות בטכניקות הנשימה.

אנו רואים התייחסות לנשימה בראייה הסינית כבר בספר הטאו, בו כתוב כי אם תוכל לעדן את נשימתך תהיה רך ורגוע כמו תינוק. בפרק "מעלותיו של הגיבור" ובפרק "טאי צ'י" כתוב: "האדם בכניסתו לחיים – גמיש ורפוי. במותו – צפוד ונוקשה. כל העשבים והצמחים בכניסתם לחיים גמישים וענוגים ובמותם יבשים וכמושים. על כן, הצפידות והנוקשות מתלווה למוות. הגמישות וההרפיה לחיים. צבא נוקשה אינו מנצח. עץ נוקשה מוזמן לגרזן. הנוקשה והכבד תמיד למטה והגמיש והרפוי זקוף יהיה."

לנשימה קירבה יתרה לשליטה על מחשבותינו ועל יכולת הרגיעה המנטלית שלנו. ולמעשה עפ"י התפיסה הסינית מסוגלת להשפיע ולהרגיע את רגשותינו והאמוציות שבנו. בפילוסופיה הטאואיסטית כפי שמיוחסת ללאו טצה, הרך והרגוע תמיד ינצח ויגבר על הקשה והצפוד, כפי שצוטט קודם לכן מספר הטאו, ומכאן חשיבותה של הנשימה וטכניקות הנשימה השונות.
האימרה הידועה המבקשת מאדם כועס לקחת שלוש נשימות עמוקות בכדי להירגע בוודאי ידועה לרבים מכם. ואכן, לפי הסינים, הריאות נחשבות לקשורות לאלמנט המתכת ומסוגלות "לקלוט" את החום שבא מן הלב בעקבות כעס או אמוציות אחרות ו"לקררן" עד לרגיעה. לצורך כך מציעה מסורת הצ'י קונג ליצור נשימה עמוקה ולהרגיע את האש של הלב ולהוריד את הלחץ הנפשי/רגשי בכל פעם שאדם נמצא בלחץ או כהגדרתם "בצריבת-לב" של תחושת אי נוחות בחזה.

קיימות שמונה שיטות נשימה עיקריות שלחלקן מספר שמות או כינויים חופפים:


הראשונה, הנשימה הטבעית, היא הנשימה הרגילה המתמשכת, המבוצעת באופן טבעי ללא מודעות מיוחדת או מחשבה מכוונת. נשימה זו משתפת את הריאות במידה שווה כמו את הסרעפת. חשוב לזכור כי גם אם אנו נמצאים במצב מתח כזה או אחר הפוקד אותנו במהלך יום העבודה, חיוני שנמשיך לנשום ברכּוּת וללא הפסקה. נשימה רכה, מתמשכת ועמוקה מעודדת את חילוף החומרים הכללי בגוף, את הסירקולציה של הדם ותפקודם הבריא של האיברים הפנימיים, כמו גם השגת נפח חמצן טוב יותר לטובת ערנות וחיוניות.

הנשימה השנייה נקראת נשימת היִין, או בשמה הנוסף –  "הנשימה המטהרת". משתמשים בה רבות כדי להבין את השימוש בהולכת עוצמה בגוף, שכן מטרתה להרגיע מתח פנימי ולהוריד חום ולחץ פנימי. כך, נשימה זו מאפשרת לשמר חיוניות גם במצבי עייפות במהלך התמודדות כמו מו"מ, קרב מתמשך או סתם יום מייגע. ביצוע נשימה זו נעשה ע"י יצירת ויסות נשימה ארוך יותר בנשיפה. מכאן ששיטה זו שמה דגש על הנשיפה החוצה ובכדי לקיימה עלינו לשאוף אוויר פנימה בזמן קצר יותר מזה שבו אנו מוציאים אותו. בנוסף, כדי ליצור אופטימיזציה של האפקט, מומלץ לשאוף את האוויר דרך האף ולהוציאו בנשיפה דרך הפה.

הנשימה השלישית היא נשימת היאנג (הכוח האקטיבי הגברי, על פי האמונה הסינית) וידועה גם בשמה "הנשימה הטונית" (מהמילה טונוס – מתח). שיטה זו שמה דגש דווקא על שאיפת האוויר פנימה. עלינו לשאוף את האוויר ארוכות לריאותינו ואז לנשוף החוצה בנשיפה קצרה, עבה ומשוחררת. מטרתה של נשימת היאנג לפתח את עוצמת המשתמש בה וליצור כוח ממוקד שיספק לו אנרגיה לפעול.שיטת נשימה זו, מאמינים הסינים, עוזרת לשפר את ויסות הזרימה של הדם ולפיכך גם את הצ'י (האנרגיה) בגופנו. לכן רבים מלוחמי הקונג-פו הגדולים נטו להשתמש בנשימת היאנג כשהם משלבים אותה בסגנון הלחימה התנועתי, במודעוּת המנטאלית ובשיטות הנשימה המתקדמות יותר, שיוזכרו מייד בהמשך. כדי להשיג אפקטיביות מְרַבית בשיטת הנשימה הזו מומלץ לשאוף באמצעות האף ולנשוף דרך הפה כשהוא סגור למחצה והלשון מונחת בנגיעה קלה בקצה הקדמי של החיך העליון.

הנשימה הרביעית מאפשרת ליצור ריכוז טוב יותר בפעולותינו, לפזר כאבי ראש בפרט ולהפחית כאבים שונים באופן כללי. זוהי הנשימה המכונה נשימה אלטרנטיבית. טכניקה זו מציעה שנשאף דרך נחיר אחד בלבד וננשוף דרך השני, כשאנו סוגרים את הראשון. כשכאב הראש בצד ימין, עלינו לשאוף בנחיר הימני, להחזיק את האוויר מספר שניות בריאות תוך שאנו מדמיינים שהוא מתערבב עם הכאב, ואז לנשוף את התערובת, והכאב איתה, דרך הנחיר השמאלי. כך נעשה גם להפגת כאבים במקומות אחרים בגופנו. שיטה זו, נאמר לי, טובה גם להרגעת חרדות נפשיות, דאגות ולחץ נפשי.

השיטה החמישית של הנשימה נקראת גם נשימה טבעית עמוקה, או בשמה הסיני הקדום – "נשימת העגור מהצפון". עלינו לשאוף אוויר צח במקום פתוח ואוורירי, על הר למשל, כשאנו פושטים את ידינו מלמטה למעלה אל מעל לראש, מרחיבים את בית החזה ואז פותחים לצדדים בדרך חזרה מטה תוך נשיפה רגועה המותאמת לתנועת הידיים היורדת. נשימה זו, כך על פי החוכמה הסינית, מחברת את האדם אל המרחב האנרגטי ביקום באווריריות ומתוך פתיחות, ומאפשרת לו מחד פיתוח רגישות לשינויים סביבו שבהם הוא עתיד לפגוש, ומאידך שחרור עוצמתו לטווח ארוך (כלומר: שימור העוצמה והיכולת להשתמש בה מבלי לאבד אותה מייד).

הנשימה הבאה שאזכיר, והשישית במספר, היא הנשימה הבודהיסטית המכונה גם "הנשימה הסרעפתית", או "הנשימה הארוכה", וכשמה כן היא: בשאיפה נרחיב את הסרעפת וננפח את הבטן תוך שאנו מכניסים אוויר פנימה. בנשיפה נרפה את הבטן ונרוקן את המתח והאוויר חוצה. שיטת נשימה זו, לדברי החכמים הסיניים, פותחת את המרכזים האנרגטיים בקו הצ'קרות המרכזי הקדמי (רֶן-מַאי) ומרחיבה את השדה האנרגטי של האדם עצמו. הרחבה זו, על פי הספרות הסינית, רצויה ביותר, שכן היא יוצרת מגן אנרגטי של הגנה מפני חולשה, מחלות ואף פגיעות פיזיות ממש, ומביאה להתאוששות מוגברת. שילוב של נשימה זו עם נשימת היאנג, המוזכרת כאן כנשימה השלישית, יאפשר לאדם ליצור שילוב מנצח של איסוף עם מיקוד כוח מוגבר לכל שימוש שהוא.

הנשימה השביעית היא הנשימה הטאואיסטית, שרבים ממתַרגלי הטאי-צ'י בסין משתמשים בה. נשימה זו ידועה גם כ"נשימה ההפוכה", כי בשעה שאנו שואפים את האוויר פנימה עלינו להרגיע את אזור הבטן ולהשקיטו, למרות שאנו מכניסים את האוויר עמוק לתוך ריאותינו ולמטה, לכיוון הבטן התחתונה, באמצעות הסרעפת. דווקא כשאנו נושפים את האוויר ומרוקנים את ה"בטן" והריאות, עלינו להרחיב את הסרעפת ו"לנפח" ברכוּת את הבטן. שיטת נשימה זו מעניקה אנרגיה מיוחדת הבאה לאפשר צ'י (אנרגייה) של התחדשות. היא יוצרת יציבות בחשיבתך ובתחושתך ומאפשרת פיתוח קליטה חושית רגועה של המשתמש בה.

לסיכום אזכיר את הנשימה השמינית והאחרונה, שילוב בין שני סוגי נשימה, הנקראת הנשימה הטרטואיזית. לדברי החכמים הזקנים, זוהי הנשימה האולטימטיבית אך גם המתקדמת ביותר, ולפיכך גם הקשה ביותר לשליטה ולביצוע. שיטה זו משלבת בין שני סוגים של נשימות – זו הטאואיסטית וזו הבודהיסטית. היא באה לאחֵד את שני סוגי הצ'י –  האקטיבי והפסיבי. הצ'י של היאנג, המצוי בחלל הבטן התחתון, עולה למעלה אל הסרעפת, ואילו האוויר שאנו נושמים לחלל הריאות מלמעלה נחשב לצ'י של יִין, אשר יורד מטה אל הסרעפת. כך, על-ידי שינוי בניפוח הבטן בשאיפה ובנשיפה, אנו מעבירים ומאחדים את שני סוגי הצ'י.

לסיום, אוסיף רק שלא חשוב באיזו טכניקת נשימה או שילוב נשימות נבחר, חשוב יותר שנשמור על "ראש פתוח" ונאפשר לעצמנו לנוע באירועי חיינו בקלילות ובפתאומיות. לזרום כמו נהר, להתרומם כמו דרקון ולצלול כברק, בעזרת הטכניקה אך גם מעבר לה.


ירון בנימיני
כל הזכויות שמורות © 2017 מכללת ילון.