חג הפסח, לפחות כפי שמוזכר לנו בהגדה, התחיל בשפל, במציאות קודרת של עבדות ויגון ואז הוביל לשחרור, לתקווה ולדרך חדשה. אז נזכרתי, ורציתי לדבר על היציאת מצרים שלי... למי זה לא קרה? למי לא קרה שבתקופה מסוימת בחיים מרגישים פתאום כיצד הכל לא ממש מסתדר? כיצד שום דבר לא ממש זז? התקווה מתחילה לאזול וצללים ארוכים מעיבים עליה. כשזה קרה לי הרגשתי שאני מאבד את הכוח לשנות, את הרצון להניע ובעיקר את האמונה שאפשר.
לדעתי, זהו הזמן שבו אדם נמדד ביכולותיו לרתום את חולשותיו בכדי להכיר בעוצמתו. מתוך אותה חשכה שהצללים הטילו בי ניתן היה "לראות" טוב יותר את האור ואפילו הקטן ביותר. ללא ציפיות, אגו ותכנונים עתידיים של רציונאליות מגיעה עצמה אמיתית של בטחון – יהיה טוב! לא כי אתה מתבסס על עובדות. להפך, העובדות והמציאות מרגישים כרגע גרועים וללא תקווה. עושים זאת ממקום נקי שאין בו "ראש" מתכנן וחושב, מקום שניתן בו רק לנוח, להיות אני, כפי שאני בלי מאמץ להראות, להוכיח – פשוט להיות!
שם פתאום הרגשתי שבשקט הזה שבו אין ידיעה, אין רצון, אין ציפייה לדבר - ניתן לחוות את ה"הדהוד" של הקוסמוס, של האפשרי, של אור ואפשרויות לדרך לא מתוכננת אך מרגשת לא פחות. התחכום, מסתבר, אינו במסובך אלא בפשוט. העוצמה איננה בצעדים, בדיבורים, אולי אפילו לא רק במעשים אלא בהפסקה מהם, ביכולת להיות דף חלק ולקלוט עם החושים, בלי מחשבה. רך, באי העשייה, ליצור תובנה שהרגשתי שלא הגיעה ממני אך היא שלי בכל זאת.
אני נזכר שספרו לי שאיינשטיין רצה למצוא פתרון לבעיה מסובכת ולא הצליח והוא פשוט יצא לנגן... העצמה האמיתית היא ללכת למקום שלא תכננת ללכת אליו, לא כיוונת אליו ואין לך עובדות מבוססות שהוא מוביל אותך בוודאות להצלחה. אך האם זה לא כך עם כל המצאה חדשה? האם זה לא כך עם כל סטארט אפ חדש? לעתים האמונה העיוורת שהאמת שלך חייבת לצאת היא זו המניעה אותנו לדברים גדולים ונשאלת השאלה – האם צריך להמתין לצללים שלנו שיעטפו אותנו בשביל לבחור באמת שלנו? ליצור את הדרך שלנו?
אני לא ממש רוצה להשיב על כך, גם אינני יודע אם אני יודע את התשובה.
כיום אני מאמין הרבה יותר גדול בחיים ובמה שיש להם להציע. למדתי להקשיב בלי להתערב עם החשיבה יותר מידי. למדתי להקשיב גם לרחשי הלב, לתת גם להם לדבר. לא לפעול באימפולסיביות! להיות בשקט וברגיעה שמאפשרת לי "לגעת" בהתרחשויות שסביבי בלי להתערב. אז, אתה שואף לפעול בשיתוף עם חשיבה זורמת שמשתלבת עם הבחירה והדרך שנוצרת.
למדתי שלכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלו. כי כל אחד מיוחד בדרכו, ביחד נוצר מרקם שלם שיוצר גיוון נהדר ואפשרויות גדולות אף יותר. אם רק נאזין בדממה ובלי פחד – נשמע אותן.