מאת ירון בנימיני
ראשון, 12 אוגוסט 2012 09:20
ישבתי מול הנוף הנפרש לנגד עיניי. הייתי לבדי על אף שלידי ישבו חלק ממשפחתי המורחבת. הלילה בדיוק ירד והחושך כיסה את הכל בעוד שרוח חרישית וקרירה פיזרה את חום היום הכבד. דיברו על הטרגדיות... דיברו על הכאב... חשתי נסחף עם העצב שאחז בליבי וכיווץ אותו ביד ברזל בכאב כל כך חזק שנדמה היה לי שאינני יכול עוד לנשום. האורות במרחב נצנצו כמו נרות מרוחקים שעומדים לגווע ואיתם התקווה להמשך טוב.
פתאום נזכרתי באמרה הסינית, לפיה "מוטב להדליק נר מלהמשיך ולקונן על החושך". שאפתי את האוויר הצונן שעטף את כולי ואפשרתי לקרירות בריאותיי להפוך לסכין שחותכת את כאביי ופותחת את מוחי. לא יכולתי שלא לתהות מדוע אדם מתנסה בכאב ובקושי ומהו, אם יש, מוסר ההשכל שאוכל לקחת עמי הלאה...
חזרתי אחורה, הרחק אחורה, אל האימונים המפרכים, הבלתי גמישים והבלתי אנושיים שעברתי בסין בכדי להגיע לגמישות וליכולת שהגעתי אליה עד כה. שרתה בי ההבנה, ממש תחושה פיזית, של יד אמא מנחמת אשר בחמימות מגעה יש ניחום פנימי שעוזר תמיד להתאושש מהכאב. זכרתי שוב את האימונים שאפשרו לי, דווקא מתוך הקושי והלחץ, לגעת בחיים בכל ממדיהם. נזכרתי, בכל חושיי, כאילו היה זה אתמול, בכאב העצום של אובדן יקירים שהיה חלק, ועדיין הינו חלק, ממי שהפכתי להיות.
כי רק באמצעות ההתנסות של העשייה מגיעה הידיעה שהכואב והחשוך הכרחיים בדיוק כמו הקלות והאור בחיינו בכדי לפתוח את הווייתנו הפנימית אל האושר. מתוך המולת החיים וכאב הצלקות שמותיר בנו ניסיון חיינו, נוכל להבין בליבנו את השלווה שאנו מחפשים ו"לנזול" מתוך "אי-העשייה המכוונת" כפי שהסינים מכנים זאת, אל אי-החשיבה המדיטטיבית בתוך פעולות היום-יום שלנו.
אין הכוונה לנסות לשכוח, אלא למצוא את האיזון בפעולותינו שיאפשר לנו להטען מחדש ברעננות מהגוף שלנו, מהעייפות שלנו, אל האני הנצחי הצעיר שתמיד נמצא בקרבנו ובקרבתנו. אותו מפתח מצוי, אם כן, בתוכנו ועלינו רק למצוא אותו בכדי לפעול. ואם האיזון הוא המפתח המגלה את עוצמתנו לפעול בחופשיות עם גופנו, נפשנו ורגשותינו הרי שהכלים להם אנו זקוקים כבר מצויים בידינו.
אז הילחמו כדי למצוא את הדרך לנוח. אספו כוח לצאת מהלם הכאב בכדי לחוות את האושר. אפשרו למטוטלת חיינו להרחיק רגע לעבר הצד האחד, הלוחץ והכואב, בסבלנות, בכדי לחזור ביתר שאת אל הצד האחר, זה השמח והמאושר.
וכמו שהסינים נהגו לומר: "יש אשר מחפש את האושר מול האדם; יש אשר המחפשים אותו מתחת לאדם; אולם האושר הינו ממש בגובה האדם".
בנימיני ירון