הסתיו מורגש כבר באויר שהחל מעט להצטנן, מורגש איזה שינוי באויר שקשה להגדירו, מעין חגיגיות קסומה שמרגישים באופק. האוויר אולי מצטנן אך עם בוא החגים התחושה בלב מתחממת. כשאני חושב על החגים אני חושב על האנשים שכיף לי להיות במחיצתם, וגם אם הם לא ממש משפחה בהגדרה המדעית, הם כן עבורי. היום, יותר מאי פעם, אני מתרגש לפגוש את האנשים שנעים לי להחליף איתם מילה וחום ולשתף אותם בתחושות ובאנרגיות שלי באותו היום.
כן, מבחינתי ללמוד ביחד או ללמד זה הרבה יותר מסתם העברת ידע, ובמיוחד אצלנו במכללה שבה אנו עוברים כברת דרך ארוכה, לפעמים שנים, ביחד תוך צמיחה והעצמה אישית שנתמכת מאלה שלצידך. לא בכדי תליתי את הקליגרפיה הסינית של הסימניה "משפחה" בפתח הכניסה למכללה כשחזרנו לא מכבר מסין. בליבי אני חש שזה אכן כמו הבית השני של כולנו והאנרגיה הקבוצתית גדולה מזו של היחיד, למשל כמו במניין הנדרש עבור תפילה. אך בשבילי זה אף יותר מכך, הידע אינו עובר דרך אדם אחד בלבד (גם לא אם זה המורה). העברת הידע מתבטאת בצורות שונות באנשים המקיפים אותנו והידע לרוב חוזר אלינו כהשתקפות של מסרים, תחושות וחוויות מהמקיפים אותנו, האוהבים אותנו, שמחפשים להישאר עימנו בקשר. כך, המסר של המורה עובר בעוצמה והשלם גדול מסכום רכיביו בהיפגשו עמנו.
לכן אנשים יקרים הם כמו משפחה - המשפחה התומכת בנו להתפתח.
אני מודה לאלוהים על שאיפשר לי לפגוש בכל פעם מחדש את האנשים שרוצים לקבל ממני בשמחה את מה שאני באמת רוצה לתת. אנשים שחשוב להם לתת לי חזרה בשמחה את מה שאני זקוק באמת לקבל. ללמוד לקבל באהבה זו תכונה ראויה להערכה, כשאתה יודע גם לתת בחזרה. עם הסביבה הנעימה שיאנו יוצרים סביבנו, אין ספק שנוכל כולנו ליצור סביבה נעימה גם בתוכנו שתהווה בית חיובי ליצירת התפתחות, עניין והנאה בדרך.
אני מאחל לכולנו, מכל הלב, שנה מתוקה, עם הרבה אהבה שתקיף אותנו ותשרה בנו.
שתהיה תקופת חגים נעימה וגמר חתימה טובה!
